Come From Away בברודוויי- הסאונד המושלם

היי מגה זורדים חובבי תדרים, מה שלומכם? מקווה שהכל מאוזן מה שניקרא, אצלי חביב למדי, חוזרים לשיגרה, אני עדיין הולך קצת עם האף למעלה ומתנשא על כולם כי הייתי בניו יורק אבל ההשפעה של הסם החזק הזה עומדת לפוג ואני מניח שהכל לטובה. פתחתי חיסכון לטיסה הבאה ואני ממליץ לכל מי שמנסה להשיג יעדים כספיים בחייו וקצת מתקשה לפעול בדומה, זה יכול להיות קופסא של קפה עלית עם חריץ שאבא עשה לכם במכסה (ובגלל שזה קפה עלית אז זה יותר יעיל מחזיר מחרסינה כי אי אפשר לפתוח את הדבר הזה). זה יכול גם להיות פיקדון בבנק, אחד כזה שתפתחו עם יעד מספרי, היעד יכול להיות כל דבר שתרצו לרכוש אבל חייב שיהיה יעד, אי אפשר לפעול על פול גז ולכוון למלא דברים כאשר לא ברור לכם מה הדבר החשוב ביותר כרגע עבורכם להשיג, אז תעשו את זה, לי זה עובד כבר תקופה יפה.

אז שוב שלום לכל הסייבר רובוטים שנמצאים איתנו היום בפוסט החגיגי הזה שבא עלינו לטובה, למה הוא כל כך חגיגי אתם בטח שואלים את עצכמם בסקרנות רבה שגורמת לכם לפספס אוטובוס, שגורמת לפיתה פלאפל שלכם לנזול לכם על המכופתרת וגורמת לכם לעמוד דום באמצע הרחוב עם מכשיר השח- רחוק ביד המזיעה שלכם. אז הפסוט הזה הולך לספר על חוויה נוספת שזכיתי לקבל באחד מאולמות התיאטרון המרשימים של ברודווי, המחזמר ניקרא Come from away והוא בעצם מחזמר פיצוי שנתתי לעצמי אחרי שקניתי ב120$ כרטיס למחזמר שהמליצו לי לראות וניקרא Book of mormon ואיחרתי אליו בשעה כי חשבתי שהוא קורה ב20:00 והוא קרה ב14:00. אז מיד כשיצאתי מבוק אוף מורמון, משועשע למשעי, החלטתי להקשיב להמלצת הסאונדמנים שעבדתי איתם בפסטיבל של הלינקולן סנטר וללכת לראות את המחזמר שהם המליצו לי עליו- Come from away. השקעתי את ה140$ הטובים שהשקעתי בחיי ורכשתי לי כרטיס.

היה לך פרצוף אחי

הסיפור הוא על יום הפיגוע במגדלי התאומים, 9.11.2001, כנוהל חירום הוחלט להנחית את כל הטיסות שהיו באוויר, היות והכל קרה בלחץ הגדול ביותר שידע העולם, 36 מטוסים קיבלו הוראה לנחות בעיירה קטנה בקנדה, Newfoundland, וכך בין רגע הצטרפו לעיירה הקטנה כ7000 איש, רעבים, עייפים, עצבניים וחסרי כל מושג לגבי מה קורה.

מבחינת תפאורה לא קורה הרבה בהצגה הזאת, קיר אחורי עשוי פלטות עץ בגודל מלבני פרקט. שני עצים גדולים בקדמת במה, עשויים טוב עם כל הפרטים ועוד כמה גזעי עצים בצדי במה. לקראת אמצע ההצגה אנחנו מגלים שהבמה מסתובבת והבמאי נעזר בה כדי לתת לנו תחושה של תנועה של האנשים והיא עוזרת גם לטשטש את העובדה שאותם שחקנים מבצעים החלפות רבות של דמויות מול העניים שלנו. חוץ מזה כמה כסאות ואביזרים פשוטים. גם התלבושות היו פשוטות כמובן היות ובסך הכל מדובר באנשים רגילים שרק רצו לטוס ליעד מסוים. היות והסיפור מדבר גם על הגיוון של האנשים שנחתו בעיירה הזאת, היה לנו גם רבי יהודי, מוסלמי שאכל חרא וזוג גייז שגרמו לכולם להתאהב בהם.

רמת ביצוע: ברודוויי

הקאסט היה בנוי מ-18 שחקנים ו-9 נגנים (כנרית, נגנית אקורדיון, גיטרה חשמלית, גיטרה בס, תופים, חליל אירי, גיטרה אקוסטית ועוד שתי גיטרות שמעולם לא ראיתי, מאין בנג'ו מעץ)- כולם נמצאים על הבמה! גם בהצגה הזאת הגעתי למסקנה שהכל מתחיל ונגמר ברמה של השחקנים\זמרים והנגנים. כפי שכתבתי בכותרת הפוסט, במחזמר הזה שמעתי לראשונה איך נישמע סאונד מושלם של מחזמר, אני לא מדבר על סאונד מושלם בקטע של הופעת רוק או הצגה רגילה, אני מדבר על סאונד מושלם למחזמר. מהמילה הראשונה שיוצאת בהצגה ועד לניגון הנגנים ביציאת קהל, כל צליל היה ברור ונעים, כל כלי נשמע בצורה מדהימה וכל המיקס היה פשוט מושלם, באמת שאין מילה אחרת לתאר את החוויה הקולית הזאת.

בואו נדבר על זה

מהמעט מחזות זמר שראיתי בחיי, הצלחתי להבין שאני מעדיף את אלו שיש בהן הפסקות בין השירים, הפסקות לטובת קצת דיבורים, קצת לקדם את העלילה בצורה הרגילה של משחק רגיל, דיבור, סיפור. במקרה הנ"ל היו רגעים שהמוסיקה נחלשה והתנגנה ברקע ולעיתים עצרה בפתאומיות, בכל מקרה דיבור השחקנים נשמע בהיר וברור. בהצגה הזאת שמתי לב לראשונה שמיקרופון הנק מודבק במרחק של 2-3 ס"מ מהפה של השחקנים (כפי שנהוג בארץ במחזות זמר) לעומת שאר ההצגות בהן לא הצלחתי להבחין כלל וכלל היכן מוחבא הנק. העובדה הזאת היא בין היתר עוד סיבה שעזרה לי להבין מדוע הגעתי למסקנה שכאן הסאונד היה הטוב ביותר, אין מה לעשות, חייבים לקבל את העובדה שמיק' קרוב למקור הקול מאפשר שליטה גבוהה יותר ומאפשר לעבוד בגיין נמוך יותר ובעקבות זה למנוע זליגת רעשים לא רצויים וקולות של שחקנים אחרים בין המיקרופונים. בנוסף חשוב לציין שבהצגה הזאת ישבתי יחסית קרוב לבמה אבל בצד ומתחת למרפסת, הדבר גרם לכך שלא יכלתי להבחין בתמונה הסטריאופונית של פס הקול. מהבחינה האותנטית ההגברה הייתה מורגשת, זאת אומרת שפה לא קיבלתי את הווייב של סאונד מגיע מהבמה ואני יכול להרגיש לפי הקול היכן נמצאים השחקנים, אלא ששמעתי הכל מהרמקול שהיה הקרוב ביותר אלי. כמובן שכאשר המוסיקה התגברה ובשירים ה"חזקים" הסאונד מילא את כל החלל אבל במצב רגיל של דיבור ומוסיקת רקע הכל הגיע אלי מהרמקול הקרוב ביותר אלי, ועדיין, מלבד העובדה שידעתי שזה מגיע מרמקול, לא יכלתי להבחין בתדר לא רצוי אחד ולא בשינוי דינמי מפתיע אחד, גם בצעקות וגם בלחישות הכל היה ברור. לגבי הנגנים, היה נשמע לעיתים כי הנגינה, למרות שהיא אמורה להיות ברקע, יצאה "חזק מדי", עדיין הדיבור עלה על הכל ונשאר ברור, המוזיקה עשתה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות והיה אפשר להישאר בסיפור עד סופו.

בסוף ההצגה הייתי חייב לפגוש את הסאונדמן וללחוץ לו את היד על העבודה הנפלאה שהוא עשה עברונו. עליתי למרפסת העליונה שם הוא קיפל וסגר את העמדה שלו, ניגשתי והצגתי את עצמי, הוא מיד השיב בחיוך רחב ושיחק אותה כאילו הוא שמח לדבר איתי (סתם הוא באמת שמח). לאחר שהחמאתי לו ביקשתי לשאול מה כל הזמרים שומעים ומאיפה, היות ולא הצלחתי לראות אף לא מוניטור אחד על הבמה, וראיתי שאף אחד מהם לא נושא מקלט Inear באוזנו (לעומת כל הנגנים שכן היו עם אינירים באוזניים ובכך עזרו בהקטנת רעשי מוניטורים על הבמה). אז לשאלתי הוא ענה לי שמלבד העובדה שהשחקנים שומעים את הנגנים בצורה אקוסטית היות והם איתם על הבמה ויחסית קרובים אליהם, הוא שולח להם למוניטורים שהוחבאו היטב בתוך אותם שני עצים בקדמת במה, ועוד מוניטורים שמוחבאים בתוך הבמה, את הכלים שמפיקים יחסית קול חלש או שלא מפיקים בכלל קול על הבמה (גיטרה בס\חשמלית), בנוסף הוא נותן להם לשמוע את עצמם גם מאותם מוניטורים ופה מצאתי תשובה לשאלה שריחפה באוויר כבר הרבה זמן לגבי מה הזמרים בברודוויי שומעים בזמן הופעה, אז כן, הם שומעים את עצמם במוניטורים. גם פה חשוב לי לציין שהעוצמה הכללית באולם הייתה נמוכה בכמעט חצי ממה ששמעתי בארץ והאווירה הכללית הייתה עדינה מאוד עם התרכזות בביצוע הטוב ביותר מצד כולם.

טוב יפים ויפות שלי, עוד פוסט מרענן הגיע לקיצו, אתם מוזמנים לחזור להקלטות שלכם, להופעות שלכם, לחזרות שלכם או לכל דבר אחר שעשיתם לפני שהתחלתם לקרוא פה. מקווה שתמשיכו לבקר את הבלוג שלי ולקרוא אודות חוויות שלי שאני חושב שעוד אנשים יכולים ללמוד מהן, אוהב מלא!

כתיבת תגובה