נתונים קבועים ונתונים משתנים

בפוסט הבא עלינו לטובה, אני אכתוב על נושא קריטי מאוד עבור יצירת סאונד טוב בתיאטרון. קודם כל צריך לחלק את הסיגנלים שמגיעים אלינו לקונסולה, לשתי קבוצות;

*אולי קיימים מונחים אחרים לדברים שאני מדבר עליהם, אבל מבחינתי זהו המבט שלי על הנושא.

"סיגנל אחיד"- הוא לצורך העיניין יכול להגיע ממחשב. בכל פעם שנלחץ פליי, הוא יריץ לנו מתחת לפיידר סיגנל, שנוכל אם נרצה, להריץ אותו בדיוק באותה צורה גם במועד מאוחר יותר. גם פסנתר חשמלי לצורך הדומגא נחשב לאחיד מכיוון שלאחר שכיוונו בראשונה גיין, העוצמה המקסימלית שהפסנתר יוכל להגיע אליה והדינמיקה שלו מוגבלים וקבועים.

"סיגנל תלוי מצב מיקרופון"- בעצם כל מה שמוגבר על ידי מיקרופון (שזה אומר הרבה). על מנת לקבל סאונד רצוי מכלי נגינה מסוים, עלינו "לטייל" לידו עם מיקרופון פתוח, ולמצוא את ה"סוויט ספוט" שהוא בעצם חיבור טוב של המרחק, הזווית והמיקום של המיקרופון ביחס לכלי הנגינה. חשוב להכיר את נושא ה- proximity effect: התגברות של תדרים נמוכים (באסים) ככל שמיקרופון מתקרב למקור הקול. וכמובן שצריך להתחשב גם ב-polarity patterns (בעברית אמיתית "דפוס קוטבי"): עקומת\ מרקם הקליטה של המיקרופון בשפת העם. מומלץ להכיר טוב את העקומה הכי "נפוצה", הרי זאת עקומת הקארדיואיד;עקומת קארדיואיד %d7%a7%d7%90%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%95%d7%90%d7%99%d7%93

זה מה שקורה בפועל סביב המיקרופון שלכם (במידה כמובן שהוא בעל קוטביות מהסוג המדובר). בשרטוט העליון ניתן לראות את עוצמת ההנמכה שתקבלו ככל שתסיטו יותר את המיקרופון ממקור הקול. החל מכך שסטיה קטנה של 30 מעלות תוביל להנמכה של 5db, וסטייה רצינית של 150 מעלות תגרום להנמכה של 25db. מכאן אנו למדים שהמרחק והזווית של מיקרופון ממקור כל שהוא הם גורמים מכריעים לצבע ולעוצמה של הסיגנל שלכם.

נק מייק

הנק הוא חבר אמת מכמה סיבות:

א. לרוב הוא מחזיק יפה מהבחינה הפיזית.

ב. גילינו שאפשר לקנות קפסולות ב5 דולר שממש אפשר לעבוד איתן.

ג. הקירבה למקור הקול (הפה) ועצם היותו אלחוטי.

ד. הוא מביא אליך המון בחורות יפות.

(למרות שכתבתי לפני כן על הקארדיואיד, למעשה העקומה שאנו מתמודדים איתי בנק מייק היא עקומת ה-omni directional. למעשה באופן תיאורטי מוגזם, במצב זה המיקרופון קולט בצורה שווה את כל מה שמקיף אותו, ולזווית שלו כמעט אין השפעה על עוצמת הקליטה, אם כך נוכל להצהיר כי מה שכן נוגע בנו וחשוב לנו הוא המרחק ממקור הקול)

אז הגענו לחלק שבו אני מתאר מהו מצב אידיאלי בעבודה בעיני. אז בפעם הראשונה ש35 שחקנים צריכים "לעלות" על נק. שני סאונדמנים, אחד על הקונסולה ואחד על הבמה עם השחקן\נית, מבצעים האזנה לקול שירה של זמר (חשוב שהביצוע יהיה קרוב ככל האפשר לביצוע שעתיד לקרות) בזמן שהשחקן שר, הסאונדמן המשני שמהיום נקרא לו הבקליינר, מצמיד את קפסולת הנק ללחי השחקן, ומבצע פעולה התקרבות והתרחקות ממקור הקול, ברגע שהסאונדמן הראשי מחליט שזה נשמע הכי טוב, שם יעצור מיד הבקליינר מלזוז, יוציא סרגל, ימדוד את המרחק של הקפסולה מהפה, יתעד את המידע במקום המתאים, ידביק בדיוק שם בלי לזוז חצי מילימטר דבק חזק מאוד, וכן הלאה עם כל מי שצריך לשים נק, למחרת כמובן הוא ידביק לכל שחקן את הנק בדיוק במקום האופטימלי שנמדד.

העובדה שמיקום המיקרופון אינו קבוע ושישנם כמה בקליינרנים בהצגה, מאפשרת קיום של סיטואציה בה יכול לקרות ששני בקליינרים ידביקו בצורה שונה את הנק לאותה שחקנית. מבחינת הסאונדמן הראשי זאת מכה חזקה מאוד מכיוון שאם הוא כיוון את הגיין כשהמיקרופון היה קרוב לפה, ולמחרת המיקרופון יהיה במקום אחר, ורחוק יותר, כל הצבע, העוצמה, יחסי הקימפרוס ישתנו, ודמיינו לכם כיצד חוסר היציבות הזאת תורגש כשאותם 30 שחקנים ישירו ביחד. זוהי סיבה מספיק חשובה לכך שחייבת להיות "משמעת נקים". בעבר הפריע לי ששחקנים לוקחים את הנק ומתחברים בעצמם אבל היום אני יודע שאם הם יקבלו הסבר מספיק טוב ללמה זה צריך להיות כמו שאתם אומרים, הם עוד יפתיעו אתכם בכמה שהם יכולים להיות מדוייקים ועיקביים באופי, הכל עיניין של מעקב, יום אחרי יום ובדיקה שהנקים מודבקים כמו שנקבע.

*לצורך ההברה, כל מה שנכתב לעיל תקף גם על הגברת תזמורת. במצבים בהם הנגנים הם הסאונדמנים של עצמם אפשר להקלע לסיטואציות לא נעימות בהן סאונד שהושקעה עליו המון עבודה משתנה בין רגע באמצע מופע חי שלא ניתן לעצירה, בגלל שהזיזו למישהו מיקורפון והוא לא שם לב או לא יכל לחדול מלנגן לצורך הדוגמא. מכך נסיק שנוכחות בקליינר בקרבת התזמורת היא בגדר חובה ואם הוא יכול להיות גם טכנאי המיקס מוניטור שלהם (במידה וקיימת קונסולה נפרדת רק למטרה הזו) אז אפילו טוב יותר.

הסאונד כנגזרת של רמת השחקן

רק בקצרה על כך שלא הכל בידי הציוד והמכונה. קול יציב מבחינה דינמית, מדויק מבחינה הרמונית וחזק מבחינה פיזיקלית, הוא חלומו הרטוב של כל סאונדמן. כשנקודת הפתיחה היא קול נעים לשמיעה, גוון מיוחד ויכולות שירה לא רגילות, עבודת עיצוב סאונד לא גדולה במיוחד יכולה להניב תוצר טוב ברמות מפתיעות.

אז חברים וחברות יקרים, פוסט זה הגיע לסיומו. מקווה לכתוב שוב בקרוב מאוד!
%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%94

בחזרות ל"עלובי החיים", עושה סאונד לאבי קושניר וחנה לסלאו

%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99

ולאמיר דדון ומירי מסיקה

כתיבת תגובה