חברו הטוב ביותר של איש הקול בתיאטרון

מיקרופון ה- PCC\PZM

מיקרופוני ה-Pzm\Pcc הידועים גם בכינוים boundary microphone, הם למעשה מיקרופונים קונדנסריים שבהחלט אינם נראים כמו מיקרופונים שאנחנו רגילים לראות על במות או באולפני הקלטה, הם בדרך כלל יהיו בנויים בצורה שיש להם בסיס שטוח ורחב, הדבר מאפשר למיקרופונים האלה להגשים את יעודם והחלום הגדול ביותר בחייהם, והוא, להיות צמודים למשטח קשיח כלשהו ולקלוט סאונד המגיע מכיוון מסויים. בתיאטרון הדבר עוזר לקלוט ולהשמיע את קולות השחקנים ומנגד, לא לקלוט את רעשי הקהל. מיקרופונים אלה יכולים להיות בעלי דפוס קוטבי קרדיואידי או סופר-קארדיואידי.

לינק לאדם החוקר:

הסבר וויקיפדיה באנגלית

מיקרופון PCC

 

2-boundary-microphone

דוגמאות למיקרופוני "קצה"

 

PCC polarity

מרקם סופר-קארדיואידי

שימוש על הבמה

אז כשאנחנו מדברים על הצגות אנחנו מדברים על נושא מגוון מאוד, וכמו שהסיפורים, השחקנים, המלבושים, האביזרים ושאר אנשי התעשיה, גם גדלי הבמות הם דבר מגוון ומשתנה. למעשה לא רק גודל הבמה מעניין אותנו אלא גם הצורה בה נבנתה התפאורה, הרוחב שלה והאיזורים עליהם משחקים השחקנים. אפשר להגיד שהחוק היבש לגבי הנחת מיקרופוני קצה הוא שיש להניח אותם אחד ליד השני, במקביל לקו הדמיוני הרחוק ביותר אליו שחקנים מגיעים בבמה, מכיוון הקהל. יש לשמור מרחק בין מיקרופון אחד למשנהו בצורה כזו שיהיה זה אותו המרחק של המיקרופון מהשחקן\ית\ים. כמובן שאנחנו כבר יודעים שהצגה היא דבר חי והשחקנים במשך כל ההצגה זזים על הבמה ומשנים את המרחק שלהם מהמיקרופון, לכן אנחנו מתכוננים לגרוע מכל ודואגים שהמרחק בין המיקרופונים "יכסה" ויקלוט איזור אחיד כללי, בנוסף חשוב "לפדבק" את האולם ולחתוך את התדרים הבולטים ביותר בתוכו וכמו כן, וזה אם באמת אכפת לכם ממה שאתם עושים, להשאיר את האצבע על ההדק (הפיידר) ולהתכונן לחלקים בהם עוצמת השחקנים "חזקה או חלשה מדי".

*בפוסטים הקודמים כתבתי על כך שקיים מיתוס שאומר כי בתיאטרון לא אמורים לשים לב לכך שיש הגברה באולם ועל כך ששחקנים בעבר ידעו להפיק קול חזק מספיק בשביל שישמעו אותם, אבל המצב היום הוא שונה, ללא רכיבי הגברה הצגות רבות לא יצליחו להעביר את המסר שלהן במלואו אם בכלל, וחשוב לי לציין שאני לא מניח או מסיק אלא נותן לכם מידע הישר מהשטח- אין הגברה תתכוננו לשמוע המון אנשים צועקים "לא שומעים". 

אקווריום מפלסטיק

להצגה "סיפור פשוט" המוצגת בתיאטרון הבימה, יש תפאורה מעניינת מאוד ולמרות שהייתי יכול לשתוק ולתת לכם להיות מופתעים ממה שיש על הבמה אני בוחר להקריב את פרט המידע הזה לטובת הפוסט ולספר לכם שישנו אקווריום פלסטי שקוף ענק על הבמה, ושבתוכו ישנם שחקנים ושחקניות שמאוד מקווים ששומעים אותם בחוץ. למה זה אמור לעניין אתכם? כי אם הייתם נדרשים לתכנן את מערך ההגברה של הצגה זו, יכול להיות שהדבר היה יכול להיות אתגר לא פשוט. (במבטא של ג'ורג') לכאורה מיד הייתם מסיקים שאפשר לשים כל מיקרופון שהוא בתוך המיכל וגמרנו אבל לא! זה האובייסט, קולות השחקנים יהדהדו בתוך המיכל וקולם הצח והנעים ישמע כמו אדם חטוף הנמצא בתוך תא מטען כשהוא לועס תפוח ומדבר. אז חותכים את התדרים שמפריעים לנו בעזרת EQ פרמטרי וגמרנו- לא כל כך מהר.

נניח וכן ביצענו חיתוך של התדרים המפריעים לנו בתוך המיכל, היות ואלו היו תדרים בסיסיים וחשובים מאוד שנחתכו מקולם של השחקנים והחיתוך חייב להיות גס, הקול הכללי נהרס, לא ניתן היה להגיע לתוצאה טובה מבלי לפגוע באותנטיות של קולם של השחקנים, ובעיה נוספת הייתה שכאשר השחקן היה מגיע מתוך המיכל ויוצא לבמה הפתוחה, השינוי בצבע הקול שלו היה דרסטי ודרמטי. אני מספר על זה בהקשר לפוסט הנוכחי מכיוון שלאחר ניסיונות רבים של מגוון רחב של מיקרופונים, בסופו של דבר היה זה ה-PCC שנתן את הפתרון הטוב ביותר, אני לא אומר שזה היה "מושלם" ומאוזן לחלוטין אלא הכי טבעי שקיבלנו.

SOS

כיום נעשה שימוש רב במיקרופוני נק בהצגות (בפוסט הזה ניתן לקרוא מעט על סוג זה של מיקרופון) הדבר מקנה שליטה גבוהה יותר משימוש במיקרופוני קצה, ומאפשר להגביר כל שחקן בנפרד ללא תלות בכיוון אליו הוא מדבר\ שר. גם בהצגות בהם כל שחקן מוגבר בנפרד, נהוג להציב בין שלושה לארבעה (שוב- תלוי ברוחב הבמה) מיקרופוני קצה בקדמת הבמה כשהם פונים לכיוון השחקנים, זאת בכדי שבמידה וישנה תקלה באחד הנקים, נוכל עדיין להגביר במידה מסוימת את מה שקורה על הבמה עד שהבקליינר יפתור את התקלה. לטעמי האישי יש לפתוח את מיקרופוני הקצה במידה מסויימת תמיד, זאת בשביל שקולות כמו; צעדים, הנחת כלי זכוכית, התזת מים ושאר צלילים המופקים על הבמה על ידי השחקנים (אך לא מפיהם) ישמעו גם בצורה חדה וברורה.

הפוסט הגיע לסופו.

אני מאחל לכולם הצלחה ותוצאות נקיות, ברורות וטובות.

כתיבת תגובה