הפקת הרוק הראשונה

הייתה בעצם כחלק מפרויקט שנה א' ללימוד סאונד במכללת "סאונד- יואב גרא". היינו כתה של כשלושים סטודנטים, לפני שחילקו אותנו לקבוצות הפקה, נשאלנו מי מעוניין לשמש כמפיק של קבוצה. אני לא יודע כמה הודיעו שהם מעוניינים אבל חולקנו לבערך 6,7 קבוצות , כאשר לכל קבוצה יש מפיק ובערך חמישה טכנאים. אני הייתי אחד המפיקים ואיתי היו חמישה טכנאים נוספים.

"אתה יודע מה נידרש ממפיק?"

זאת הייתה השאלה שנשאלתי לאחר שאמרתי שאני מעוניין להיות מפיק. אמרתי "הוא אחראי על מה קורה ואיך הדבר נישמע בסופו של יום". קלעתי פחות או יותר. הפרויקט הזה, שהיה יצירת קאבר לשיר שנבחר בין חברי הקבוצה, התקדם בצעדים של הקלטות פעם בשבוע, כשאני צריך לדאוג לכך שיהיה את מי להקליט. השיר הנבחר היה The Doors- Love me two  times

השיעור הראשון שלי היה "לא מגיעים לסשן לא מוכנים".

הצעד הראשון שלנו כמפיקים הוא להביא לכדי יצירה משהו ממשי, קובץ כלשהו, גייד שירה+ כלי הרמוני.  זאת אומרת, אם אני רוצה להתחיל להקליט נגנים שונים (שלא בלייב), ולהעלות אותם בשיטת ה- OVERDUBS, אחד אחד לפרויקט שלי, אני צריך להתחיל מדוגמא של השיר. איך הוא ירגיש, מה הוא ישדר, איזה מבנה מוזיקלי יהיה לו ומה יהיה הקצב שלו. אני לצערי חשבתי שאפשר יהיה להביא זמר בלבד, שישיר עם קצב באוזניות (היות והיינו סטודנטים שנה א', לא נידרשנו להקליט תופים, הקלטה זו נחשבה למורכבת יותר ובמקום נוצר עבורנו בעזרת אחד המורים (אלכס פלדמן הגדול), תפקיד תופים מחולק לערוצים, במידי.

התברר לי באותו הסשן כשכל חברי הקבוצה, הזמר שביקשתי להקליט, עוד מורה שניסה לעזור לי על ללמוד זריז את התפקיד ובנוסף לנגן אותו בגיטרה, התברר לי שזה נחשב ללא מקצועי. המורה שהדריך אותנו נכנס בשלב מסוים לאולפן, קלט את זה שאנחנו לא מאורגנים ופשוט אמר לכולם שהסשן מבוטל, לא מגיעים לא מוכנים. אני באותו הרגע באמת רציתי לבכות. לקחתי קשה את העובדה שאיכזבתי צוות של אנשים, בכל רמה מקצועית שלא יהיה, והטרחתי לשווא זמר (שבהמשך עוד נדבר ונספר עליו רבות). אותו מורה זיהה עלי פני את האכזבה ודאג להבהיר לי שזה שיעור חשוב שכדאי שאפנים מהר, ולא אהיה בבעייה שעלולה לגרור ביזבוז זמן אדיר בעתיד. חשוב לציין שאותו מורה היה זה שקבילת אותי למכללה בפעם הראשונה, הוא זה שהציג את המקום בפני, זה גרם לי להרגיש שם בבית וזה שאמר לי את המשפט "אנחנו לא מלמדים אנשים להיות מפיקים". זה משפט שחשוב לי להבהיר, כי עליו בעצם כל הפוסט הזה נכתב. ביטול הסשן הראשון, הרדיפה אחרי באסיסט שלמרות כל הניסיות שלי לגרום לו להגיע, הבריז לי ברגע האחרון (שוב כשקבוצה שלמה מחכה וסומכת עלי), נגנית הפסנתר שלא הייתי ברור איתה לגבי איזה תפקיד אני רוצה שהיא תתן לי וגרמה לכולנו להיחלץ יחד איתה, אחי הקטן שהגיע ברכבת מחדרה כדי להציל אותי, נגן החשמלית שהכרתי בתחנת האוטובוס בדרך להקלטה שביטלו לי. כל אלו ועוד, היו הדברים שגרמו לי להבין שמפיק הוא קודם כל אחראי, אחרי זה הוא פתוח להזדמנויות הנכרות בדרכו ובהמשך לזה הוא מקדם ככל האפשר, כל דבר שהוא בחר לקחת על עצמו. אני יודע שזאת יכולה להיות השקפה שונה, רדודה, מתיימרת וכאלו בעינכם, אבל זוהי ההשקפה שלי, ואני הולך להתקדם איתה ולפתח אותה עד למקום שבו אוכל להגיד בביטחון ואמונה שלמה, שהפקה, זה פשוט מה שאני עושה.

בפוסט זה ניתן לשמוע את המיקס הראשון שלי לקאבר לשיר רוק, שהייתי אחראי על ההקלטה וההפקה שלו;

כיכבו כטכנאים איתי בצוות: טל מגוס, סלם טשם, רחל רפאלי, ארז עדיני ותמי בורדה מזרחי.

https://soundcloud.com/roy-jan/roee-hoobian-doors-project-final-mix

כתיבת תגובה