המופע חי וכך גם אנחנו

שלום לכל אנשי ואנשות הסאונד שהגיעו לדף הזה. בלוג זה הוקם על מנת לספק עבורי מאין יומן מסע\ יומן אישי, בו תכננתי לכתוב בכל לילה לפני השינה כשמנורת הלילה הקטנה שלי מאירה לי על המקלדת וצלילי מוזיקה אלקטרונית מקפצים ומוחזרים בין קירות חדרי, מטרה נוספת כמובן הייתה לחלוק עמכם בלייב את הידע והנסיון שאני רוכש בתחום הסאונד. לשמחתי, מאז הפוסט האחרון שנכתב פה (לפני 7 חודשים) לא ממש היה לי זמן לספר ולכתוב פה. העבודה בתיאטרון הבימה היוותה עבורי מאין מחנה קיץ שאילץ אותי לחשוב ולפעול המון בכיוון של פתרון תקלות שוטף, תכנון מערכי עבודה לקראת הצגות חדשות ובכללי היכרות עם העולם האמיתי שנמצא שם בחוץ, מלא בחיות טרף פראיות ומסוכנות ושחקנים מוכשרים שעלינו להבין כיצד לגרום לקול שלהם להישמע ברור וכמה שפחות מעוות, בכל חלקי האולמות בהם הם מופיעים.

אז למעשה אנחנו יודעים שכשהתיאטרון הראשון הוקם, לא היו מיקרופונים על הבמה ולא על הפנים של השחקנים, למעשה סביר שהיה זה תיאטרון רחוב פשוט שיועד למופעים קטנים ואינטימיים, מה שלא הצריך שימוש באמצעי הגברה (מה שסביר גם שלא היה קיים באותם זמנים). עם זאת, ידוע לנו שהקידמה הביאה את הצורך להגביר את קולם של השחקנים, אם בגלל מופעים שהתקיימו בחללים גדולים\פתוחים, ואם בגלל שיותר ויותר שחקנים בעלי קול לא חזק במיוחד החלו להיכנס לתעשיית הבידור וכניראה שכישרון המשחק שלהם עלה על היכולות הטכניות והווקאליות שלהם. אז השתמשו בכלים פשוטים כמו שופרות שהיו מוסתרות מתחת לתחפושות מגושמות של השחקנים, וניצול כוחות פיזיקאליים כמו הכוח שיש לרוח להניע גלי קול למרחקים גדולים יותר (אמפי תיאטרונים הוקמו עם הגב לים היות והרוח מגיעה בדרך כלל מכיוון הים).

אמפי תיאטרון

עם כמה שההיסטוריה מעניינת, ההווה מעניין הרבה יותר, למה? בגלל שהוא פתוח לשינויים שנראים לנו לגיטימיים לתקופה בה אנו חיים כיום. למשל, בתיאטרון הבימה עלתה הצגה בשם "פליישר", בהצגה זו, לצד שחקנים גדולים וטובים, מהלכים ארבעה נגנים וזמר (כלי הנגינה: אקורדיון, כינור, סקסופון וגלוקנשפיל- סוג של קסילופון משודרג), תוך כדי שהם יוצרים את פס הקול של ההצגה, כשבנוסף אליהם יושב ומנגן פסנתרן מאחורי הקלעים, שהוא למעשה גם המנצח שמכתיב את הקצב לכולם. כשההצגה עמדה לעלות, התגלתה בעייה נהדרת; חלק מהנגנים ייצרו צליל חלש ביחס לשאר הכלים, דבר שיצר חוסר איזון במה שנשמע. לכן הוחלט להצמיד לכלים החלשים יותר (כינור ואקורדיון) מיקרופונים אלחוטיים זעירים, ובכך בעצם ניתן היה לקבל שליטה ולאזן את מה שקורה בחלל. למעשה זאת לא הייתה הבעיה היחידה, ברגעים מסויימים נשמע היה שנגן הסקסופון נשמע חזק מדי מעל כל שאר הכלים, הבעיה הייתה בעצם שהסקסופון לא היה מוגבר מה שגרם לכך שלסאונדמן אין אפשרות לשלוט עליו והפתרון היה למעשה להנחות את הנגן לנגן חלש יותר. חשוב לזכור שבעיה מסוג זה היא כללית מאוד למופעים חיים. נגנים\ שחקנים לא תמיד מנגנים ושרים באותה עוצמה שעבורה כיוונו Gain, ולכן העבודה היא דינאמית מאוד ומצריכה כיוונים חדשים בכל הצגה, אומנם לא גדולים כמו הכיוונים הראשוניים שמתבצעים אבל הם נדרשים בכל מקרה.

דרך נוספת להתמודד עם שחקנים שמשנים את הדינמיקה של עצמם בצורה קיצונית, הוא השימוש בקומפרסור. במצבים בהם מתבצע שימוש בקונסולה אנלוגית למופעים מרובי שחקנים, הבעיה קצת יותר מאתגרת מכיוון שכמות גדולה של קומפרסורים אנלוגיים, מייצרת בעיית מקום, העלות גבוהה והתפעול קשה יותר. כמו כן במידה ומחליטים להעביר את הסיגנל הכללי של כל השחקנים דרך קומפרסור יחיד, יש סיכון שבזמן ששני שחקנים ידברו בו זמנית ואחד מהם יהיה חזק מעל לרף שנקבע בקומפרסור, הסיגנל הכללי יונמך מה שיגרום להנמכה יחסית נוספת של השחקן שמדבר חלש יותר, הדבר יגרום למעשה לפגיעה בעוצמה שלו- דבר שלא רצינו וכיוונו מראש שיקרה.

במידה ונעשה שימוש בקונסולה דיגיטלית, המצב שונה לחלוטין היות וברוב המקרים, בלחיצת כפתור ניתן ליישם הפעלה של קומפרסור על ערוץ מסויים. הכיוון מתבצע במהירות רבה היות והפרמטרים הניתנים לשליטה מופיעים בצורה ויזואלית מול העיניים שלנו, כך נוכל לבצע דחיסת קול עבור שחקן בודד. יש לזכור שאנחנו מכוונים לכך שהקול של השחקן ישמע הכי ברור ולא מעוות שנוכל לגרום לו להישמע ולכן השימוש בקומפרסור חייב להיות עדין, פתרון הגיוני והומני יותר הוא "להיות עם האצבע על ההדק", ישנם מקרים בהם עלינו לקחת על עצמנו את תפקיד הקומפרסור, ולפעול בהתאם למה שקורה בזמן אמת על הבמה, כמובן שהכרת ההצגה וביצוע תפעול שלה במשך מספר רב של פעמים יקל על העיניין.

אחת מהתופעות המעניינות לגבי שחקנים היא שרובם המוחלט, וזה נכון בעיקר לגבי השחקנים הוותיקים יותר בתחום, רובם המוחלט פשוט שונא את העובדה שעליו להסתובב על הבמה כשמיקרופון מודבק לו לפנים, ושעליו לנשוא את המשדר על גופו, אם זאת ניראה שקיים אחוז גבוה של שחקנים שלאחר שקיבלו את העובדה שכך עליהם להופיע, מפתח תלות וצורך מסוים בכך שהוא יישמע בעוצמות גבוהות באולם, ברוב המקרים הרבה יותר חזק ממה שראוי ונכון שהוא יישמע, הדבר קורה כמובן מהסיבה הפשוטה שמערכת ההגברה הכללית פונה לכיוון הקהל שהוא כמובן הכיוון הנגדי לשחקן. עם כמה שהדבר נשמע שולי ואולי אפילו שטותי, הוא מהווה פתח לקונפליקטים רבים, כשהאדם שעליו להיעזר בסבלנות ולדעת כיצד להסביר את הדברים, הוא לא אחר מאשר הסאונדמן, ופה נכנסת לתמונה העובדה שמלבד פעולות טכניות, עלינו כאנשי סאונד שמשפיעים על שינויים בלחצי האויר והדהוד תדרים באולמות, גם להיות מסוגלים להבהיר ולהסביר סיטואציות מסוימות בצורה ברורה והגיונית וכמובן שמכך נוסיף ונציין שתכונה חשובה מאוד לאיש סאונד שבא במגע עם מספר רב של שחקנים וזמרים, היא סבלנות!

זהו, פוסט זה הגיע לסיומו. אני מקווה שאחזור ואכתוב פה יותר מהרגיל. אשמח לשתף ולחלוק עוד על העבודה שאני מבצע באולפן ההקלטות עם זמרים יחידים והרכבים וגם לתת מעט מהנסיון שלי ביצירת מוזיקה אלקטרונית, בבניית קטעים מוזיקליים ומיקסוסם, כמו כן אשמח לקבל מכם תגובות, חוות דעת על הפוסט ולקבל קצת מהידע שיש לכם בתחום.

אוהב אתכם חיות רעות, תמשיכו לנסות ולהצליח.

אולם מסקין- הצגה: אשה בורחת מבשורה.

אולם מסקין- הצגה: אשה בורחת מבשורה.

אולם רובינא- הצגה:"מה עושים עם ג'ני"

אולם רובינא- הצגה:"מה עושים עם ג'ני"

2 Comments

  1. אילוחה

    שלום חובי,

    קודם כל אני חייב לציין שהפוסט מעולה. הפירוטים הקטנים שמסבירים כל פרט ועניין בתחום ההגברה על במות הוא מרתק להפליא.

    תודה על שיתוף המידע החיוני, המשך במלאכתך להצליח ומקווה שתשמיך לכתוב ולשתף.

כתיבת תגובה