החיה שמעבר לזכוכית- הקלטת זמר

שלום רב לכל קהילת אנשי הקול המכובדים של מדינת ישראל, מוסיקאים ויוצרים.

היום אני אכתוב מעט על סיטואציה שגורה מאוד בקרב טכנאים פרטיים ומסחריים כאחד, והוא;

הקלטת זמר בודד.

יכול מאוד להיות שהגיע אליכם לאולפן זמר, שהיה מעוניין להקליט שיר שהוא מאוד אוהב והחוויה הכביכול פשוטה הזאת הפכה למערבולת אינסופית של פעולות שגויות, ואולי אפילו להרגשה של כדור שלג, שמתגלגל הישר אל תוך חומה עשויה גללי אילים, תנו לי להרגיע אתכם ולספר לכם שאתם לא הראשונים ולצערי גם לא האחרונים.

(הניתוח הבא מסתמך על ניסיון אישי שליליׁׁ שלי ולא בא לרמוז על כך שאיש מלבדי חווה אותו באותה הצורה)

מה הזמר רצה:

  • להתחיל לעבוד כמה שיותר מהר מרגע הגעתו לאולפן.
  • לשמוע את הפלייבק\ סקיצת גייד של כלי אקוסטי כלשהו\ וואטאבר שהוא הביא עימו- חזק וברור מספיק וכמו כן לשמוע את עצמו חזק וברור מספיק.
  • להרשים אתכם, לשמוע על הקול שלכם כמה אתם גאים בכך שהוא נימצא כרגע, כמעט באותו חלל איתכם ובו זמנית להפתיע את עצמו בכמה שהוא שר מדהים.
  • להקליט בטייק אחד (ואם אפשר שזה גם יהיה הטייק הראשון) את הביצוע הטוב ביותר שלו.
  • להרגיש זרימה בעבודה.
  • לקבל תחושה של שליטה והתמצאות בתהליך ההקלטה ומה בדיוק נדרש ממנו לבצע.
  • לסיים כמה שיותר מהר את העבודה, לצאת עם שיר השנה ולשלם לכם כמה שפחות.

מה הזמר קיבל:

  • עיכוב בתחילת העבודה כי יש לכם בעיה טכנית כלשהי שהוא לא יכול וגם לא באמת רוצה להבין אותה (כי מדובר במשהו "מסובך יותר ממדע טילים").
  • פלייבק\ את עצמו- בעוצמה חלשה או חזקה מדי (אם בכלל).
  • עבודה מקוטעת, דרישה להקליט בהמשכים.
  • סיטואציה של הקלטת טייק מס' 50 (והמצב הולך ומחמיר).
  • פרצוף של אדם עייף, דומע, מפהק, עוצר כל שלוש דק' כדי להכין קפה- מעבר לזכוכית, דבר שהוא יכול לפרש כחוסר התרגשות והתלהבות מצידכם.
  • התחלה של הקלטת אותו קטע ממיקומים שונים, וכתוצאה מכך חוסר יכולת להתכוונן על הקצב של השיר או על ההגשה.
  • קול צרוד, מפקפק, לא מאמין, מזלזל, מזרז (אני מדבר על הקול שלכם כמובן).
  • עבודה מרובה ומתישה, שיר מזעזע וחור בכיס.
  • דיכאון קל לתקופה של כמה ימים וחזרה על דפוסי התמכרות ישנים (בעיקר לקוקאין).

אז איך אפשר היה להמנע מטקס העינוי ההדדי הזה?

  • לאהוב את מה שאתם עושים, אבל ממש. בקטע של הייתם מוכנים למות בעודכם עושים את זה. אני מתכוון בקטע של אין דבר בעולם שהייתם שמחים יותר לעשות באותו הרגע, בקטע שאתם כל כך אוהבים לעשות את זה עד שאתם מפסיקים לעשות פעולות בסיסיות כמו לאכול ולישון. ברצינות. האהבה לשהייה ממושכת באולפן השקט, לבחירת מיקרופונים, להתאמת צבע קול לציוד, לסידור ואירגון פרוייקט, לקפה שחור בליטרים, לפלירטוטים בטוקבק, לקביעת עוצמות, למתן תנאי הקלטה לאמן ועוד המון דברים קטנים שקורים לנו בביצוע הקלטות, האהבה הזאת היא הדלק הראשוני שמניע את החללית שלכם, החללית שנעה מ"אני סתם איש שיושב בחדר ובחדר מולי יש עוד סתם איש\ה", ל- "אני בעל מקצוע ויחסי אנוש שמאפשרים לי לעזור ליישות אלוהית דומה לי, להגשים את הייעוד שלה, ייעוד שהוא שונה משלי".
  • להקדים ולהתכונן. צפו את המכות שאתם הולכים לקבל, חברו את כל הציוד שאתם הולכים להשתמש בו ווודאו שהוא עובד כשורה. הכינו את הפרויקט וסדרו אותו בצורה ברורה ככל האפשר. וודאו שהפלייבק מגיע בעוצמה ראויה. דאגו שיהיה לזמר כסא נוח, מקום להניח בו את האוזניות, כבל ארוך מספיק לאוזניות, כבל ארוך מספיק למיקרופון. בצעו הקלטת ניסיון בכדי לוודא שאכן מגיע אות לכרטיס הקול (את הגיין אין ממש אפשרות לכוון לפני שנדע באיזו עוצמות הזמר הולך לשיר, אבל שוב, כוונו לתחום עבודה הגיוני). וודאו שאין על הזמר\ת תכשיטים שיכולים להרעיש במהלך ההקלטה ולהרוס טייק טוב, כמו כן גם פלאפונים, תעדו בכל סשן את המכות החדשות שקיבלתם ולימדו מהן (זוהי למעשה הפעולה שתקדם אתכם יותר מכל מוסד או מורה).
  • מחוות אנושיות. כבר מהרגע הראשון, דאגו להבהיר לשותף שלכם למסע, כי אתם נרגשים מההזדמנות שהעולם יצר עבורכם. התעניינו בסדר היום שלו ונסו להסיק מכך (בלב) מסקנות לגבי דפוסי התנהגות מסויימים שתתקלו בהם בהמשך. חייכו ודעו בו- זמנית להביע ארשת פנים רצינית (אתם יוצרים את הלהיט הבא שיכבוש את העולם ביחד וזה שיט רציני). למעשה, מלחיצת היד הראשונה ועד לצורה בה תכנסו לחדר עם האמן, יש השפעה ישירה ונחרצת על איך השיר עליו אתם עומדים לעבוד הולך להשמע!
  • כבדו את אמונתו של האמן. כשחושבים על זה, הסיטואציה בגדול היא די פשוטה. נמצא אתכם אדם שמכיר את עצמו טוב יותר מכל אדם אחר, אם הוא אומר שלוקח לו 20 טייקים להתחמם כנראה שזה המצב. אם הוא אומר שהוא תמיד מצליח להקליט את השירים שלו בטייק אחד מושלם, תאמינו לו, כל דבר אחר שתעשו עלול וסביר שיגרום לחוסר ביטחון מצדו.
  • דעו להציב גבולות ולהציע אופציות חלופיות. בניגוד לסעיף הקודם, בואו נזכור שזמן אולפן הוא בדרך כלל לא זול וששניכם רוצים לצאת עם תוצאה טובה, לכן אין סיבה להמשיך ולנסות להקליט בטייק אחד את השיר אחרי עשרות נסיונות שהניבו רק תוצאות שהלכו והחמירו וכמו כן פגעו בקולו\ה  של הזמר\ת (בכל זאת, שירה מאומצת וממושכת מובילה לפגיעה כמעט בטוחה בקול). זכרו שבטייקים הראשונים מסתתרת התשובה ששניכם מחפשים היות וכשהם בוצעו, לזמר עדיין לא היה משוב שלילי על עצמו ועל הביצועים שלו, הוא עוד לא מילא את הראש במחשבות ותמרורי אזהרה לפני כל משפט ומילה שהוא הולך להגיד וזה מה שנותן לטייקים הראשונים (ולראשון בפרט) את הגוון הטבעי, הרגוע, האמין, המדוייק, הרגיש, החופשי והאמיתי שהזמר מחפש. בחרו טייק טוב יחסית לשאר הטייקים ועבדו עליו בצורה כירורגית. דעו להציג את הטייק הטוב ביותר באוזנייכם לזמר, על ידי השוואה שלו לטייקים אחרים ודעו לבסס את טענותיכם בצורה מקצועית תוך התייחסות להרגשה הכללית שהטייק נותן, רמת הביצוע מבחינת דיוק טונים ודינמיקה כללית, התאמת הטייק לשאר הכלים שבשיר, התאמת הטייק לאופי השיר ולכוונת המשורר ועוד השוואות שלדעתכם המקצועית מתאים וראוי לעשות. כמו שאתם יודעים להסכים לדרישות האמן דעו להחליט מתי מספיק. לפעמים ההחלטה על לעצור ולהמשיך למחרת, היא קריטית ותבטל את האפשרות של איבוד מוטיבציה אבסולוטית לשני הצדדים.
  • למרות העובדה שהזמר ניצב מול זכוכית שקופה, לפעמים הוא יכול בצורה לא מודעת לדמיין מולו מראה. פיהוקים ותנועות של אדם עייף הם דברים מדבקים, נסו לא לעייף את הלקוח שלכם, התכופפו "לסדר" משהו או מצאו תירוץ אחר לזוז הצידה ולפרוק את הצורך הבסיסי הזה, באותו מטבע, רק מצידו ההפוך, זמר שיראה אנשים צוחקים בחדר הבקרה בלי יכולת לשמוע אותם, יכול להתערער בקלות ולחשוב שצוחקים עליו (כולנו בסך הכל די פראנואידים) הימנעו מסיטואציות בהן ישנם בחדר הבקרה מספר רב של אנשים שהולכים וחוזרים, זה יכול לגרום לאמן לחשוב שיש בעולם דברים יותר חשובים ממנו וזאת כמובן לא תחושה שתרצו שהוא יקבל.
  • כשמתקדמים בצעדים קטנים ומקליטים את השיר בהמשכים (פאנצ'ים), לעיתים "נתקעים" על חלק מסוים קצת יותר משאר החלקים. דאגו להציב "סמן" שממנו בדיוק ההקלטה תתחיל תמיד, הזמר מנסה ללמוד לתזמן את הנשימה שלו לתחילת השירה ואם תשנו את מיקום התחלת ההקלטה תבלבלו ותעייפו אותו.
  • הומור- התרופה המיידית לסימוני ייאוש ראשוניים. שמרו על אופטימיות, הכירו סיפור או שניים על חוויות הקלטה קשות שקרו לאמנים שהצליחו בגדול לבסוף. כמו הפיהוק גם החיוך מדבק, השתמשו בו, היו חזקים ושמרו על כוחו של האמן, הפסקות סיגריה\ קפה\ ג'וינט\שורה של קוק או ריטלין וכל דבר אחר שיכול לשמור על עירנות ומוטיבציית האמן מבלי לפגוע בביצועיו, יכולים להתקבל בברכה (חשוב מאוד לשים לב מהר מאוד איך חומרים שונים משפיעים על האמן, ובמידה ויש השפעה רעה דאגו למנוע את צריכתם בצורה שלא תרגיש מטיפה אלא מקצועית ואחראית).

זהו, אלו הן הנקודות שמצאתי לנכון לשתף ולחלוק. הייתי אומר שהחוקים האלו נכתבו בדם אבל לשמחתי רק אושר ואור יוצאים ממני בכל שנייה שאני נמצא בעבודה עם אמנים באולפן, וזה לא משנה בכלל מי האמן ומה התוצאה, המטרה האמיתית היא להצליח לתקשר בצורה נעימה ונוחה ולהשאיר חוויה נעימה ומקדמת אצל הלקוח.

מקליט את היפה שלי

כתיבת תגובה