גיל 13

ערן, אחי הגדול היה אז בן 15, הוא היה הראשון שפתח מולי תוכנה ליצירה ועריכת מוזיקה אלקטרונית (ואני לא מחשיב את תקופת הEjay שתפסה את כולם).

למעשה על מנת שיוכל היה ליצור גם מהלכים הרמוניים, מלדיות ובו זמנית לנגן קצב, ביט מסויים, הוא נאלץ להשתמש בשתי תוכנות שונות, אחת איפשרה לו לנגן ארבעה כלים שונים ולערוך את הסאונד שלהם (מעטפת, אפקטים וכו'). בתוכנה השנייה היה יכול לפתוח סנתיסיינר אחד או שניים אני כבר לא זוכר, היה כותב קטע מסוים. לאחר ששני אלו קרו, היה מריך פליי בתוכנה אחת ולאחר מכן בסינכרון של דיג'יי מושלם, נותן פליי בשנייה. היה אפשר שעות להקשיב ללופ הזה שרץ, וכל שכבר היה משתנה היא איזשהו פילטר על הסינת'. שתי התוכנות רצו כסטנד אלון, וזה היה כיף גדול. משם הגיעה פרוטי לופס 3.6, הגירסא שהכניסה אותנו לעיניינים. פתאום קטעים ארוכים שמשתנים, אוטומציות וכל מה שרק יכלנו ולא יכלנו לדמיין. קותי חסין, היה אחד מחברי שלימדו אותי רבות על התחום, ובנוסף לימד אותי על הצד ה"גרובי" של העיניין, על, "מה אנשים מרגישים", על קונספטים, על הפקה ככלל, מה כל כלי מייצג, איזה תפקיד כל אחד לוקח במערכה.

אני אישית נהגתי לפתוח המון פרוייקטים חדשים, הייתי מתחיל ולא מסיים עשרות ואם לא אז מאות קטעים. הגוון היה מאין פרוג, מינימלף פסיי, טראנס והאוס.

גיל 22.

אני משתחרר מהצבא (עשיתי הנדסאי חשמל לפני הצבא מה שגרם לשיחרור המאוחר, אחי הקטן, מתן, ילד פריק מחשבים, למד בעזרת יוטיוב ומדריכים אחרים להשתמש בתוכנה שכל חיי הסתקרנתי לגביה ופחדתי ללמוד- קיובייס האגתית.

זה היה השינוי הראשון שלי ביחס להפקות שלי. פתאום כל קטע קיבל כבוד מסוים והתחייבות לסיום. באותן ימים שמתי לב שיש לי דגם על לסאונד מסויים. קפטן הוק היה אחד הרפרנסים שהיו לי ותמיד שאפתי להגיע לסאונד כמו שלו. היום בדיעבד הבנתי שחוסר הידע שהיה לי בנוגע לאקוסטיקה היה אחד הגורמים הקריטיים ללמה בזבזתי כל כך הרבה זמן בלהיתקע על משהו אחד, על לנסות להגיע לסאונד המושלם של כל סמפל באשר יהיה. כמובן שבנוסף היה לי חוסר ידע בכללי בנוגע לסאונד והפקה.

אפשר לשמוע בפוסט זה את אחד הקטעים שיצרתי באותה תקופה.

כתיבת תגובה